מה דעתי על תזונה לפי סוג דם

לאחרונה קיבלתי כמה שאלות מאנשים שביקשו לשמוע את דעתי לגבי תזונה לפי סוג דם.

האמת שזה הפליא אותי. תזונה לפי סוג דם הייתה חדשה בארץ לפני 10-15 שנים אחרי שבארה"ב היא כבר הייתה חדשות האתמול, אבל ככה זה, הדברים מגיעים קצת באיחור לארץ, גם טרנדים תזונתיים.

אז למרות שחשבתי שכבר עבר זמנה מהעולם ומהתודעה של האנשים בשל העובדה שמדובר בשיטה חסרת כל צידוק מדעי,עדיין נתקלתי באנשים שרצו לדעת יותר, אז הנה הדברים שחשוב להבין:

קודם כל מה שיטת התזונה הזאת אומרת: מייסד השיטה, האמריקאי פטר ד'אדמו, הוציא לפני 26 שנה את הספר "אכול נכון לפי סוג הדם שלך". לטענתו, סוג הדם שלנו הוא תוצר של האבולוציה, ועקב התהליך האבולוציוני סוג הדם משפיע על הדרך בה הגוף מגיב למחלות ולמזונות שונים. ולכן לכל אחד מ-4 סוגי הדם מתאימה תוכנית תזונתית אחרת:

1. בעלי סוג דם O ("ציידים") בעלי סוג הדם העתיק ביותר, נועדו לאכול בשר בכמויות גדולות כיאה לדיאטה של "אנשי המערות". התזונה שלהם צריכה להיות עשירה בחלבונים ודלת פחמימות.

2. בעלי סוג דם A הם צאצאי "החקלאים" ולכן צריכים לאכול תזונה צמחונית, מרובת פחמימות ומעוטת חלבונים.

3. בעלי סוג דם B שמוצאם מן "הנוודים", הם סוג האוכלוסיה שהגיעו לאחר החקלאים, והם יכולים לאכול תזונה מעורבת, וצריכה מוגברת של מוצרי חלב.

4. ובעלי סוג דם AB שהתפתחו באלף השנים האחרונות הם בני תערובת של בעלי סוג דם A ו- B, ולכן עליהם לשלב בין שתי הדיאטות. 

השאלה ראשונה שאמורה להישאל פה היא: האם לכל הנוודים היה סוג דם B ולכל החוואים והאיכרים היה סוג דם A? מה לגבי אנשים שלא עסקו בחקלאות ולא עברו ממקום למקום?

הלאה,

אני בהחלט דוגלת בזה שכל אדם שונה מהאחר בתגובה שלו למזונות שונים, אבל לסווג את אוכלוסיית העולם ל-4 קטגוריות וזהו?? זהו סיווג פשטני ובבחירה תזונתית זאת טעות שלא להתייחס בצורה פרטנית לאדם ולהבין שלאנשים שונים יש רגישויות שונות, מצב בריאותי התחלתי שונה, ונטיות שונות שלא קשורות בכלל לסוג הדם.

ד'אדמו מתייחס למזונות מסוימים "כבריאים" לאנשים עם סוג דם אחד וכ "לא בריאים" לפי סוג דם אחר.

אבל איפה ההתייחסות למזון עצמו? להשפעה שלו על הגוף?

מה שהוא עושה לכולם כי כך זאת הפיזיולוגיה והביוכמיה וכך הוא עובד. זה שלאדם אחד הוא גורם לתסמינים או לרגישות מובהקת ולשני לא- לא אומר שעל השני זה לא משפיע לרעה, הוא פשוט לא מודע לזה כי התסמינים לא משוייכים לזה, אך אין זה אומר שאותו רכיב לא מזיק גם להם.

לסוג דם O למשל ממליץ ד'אדמו שהתזונה שלהם תתבסס בעיקר על בשר, משום שהציידים והלקטים לא אכלו חיטה (גלוטן) ומוצרי חלב, לכן לבעלי סוג דם O יהיה קשה לעכל אותם. לאנשים רבים קשה לעכל חיטה וחלב ורבים מהם רגישים אליהם (גם מי שלא יודע אפילו שהוא סובל מתסמינים הקשורים לצריכתם). לכן ברגע שמוציאים אותם מהתפריט ההרגשה והבריאות הכללית משתפרת בלי קשר לסוג הדם שלהם.

דוגמה נוספת:

אנשים יכולים להגיד "יואו זה נכון! אני באמת סוג דם O וכשאני לא אוכל בשר או עוף אני מרגיש חלש ועייף ושאני צריך את זה". לטענה הזאת יש סיבות הגיוניות ומדעיות (שלא נפרט אותן כרגע) אך אין להם שום קשר לסוג הדם. גם סוג דם A B או AB יכולים לחוות את התחושות האלה הנובעות למשל מחסרים תזונתיים שצצים ולא היינו מודעים להם לפני כן, כי התזונה פיצתה על החוסר שלהם, אך עדיין זה לא אומר שבריא או עדיף המזונות האלה.

דבר נוסף,

אם באמת נלך לפי התיאוריה של ד'אדמו נצטרך לאכול כמות ענקית של בשר וחלבונים מהחי. צריכה רבה מדי של חלבונים היא מזיקה ואף מסוכנת בלי קשר לסוג הדם שלנו. בחירה תזונתית כזאת פותחת דלת לשלל תסמינים וסיכון למחלות שונות מעצירות ועד סרטן. רוב העולם המערבי מפריז גם ככה בכמות החלבון שהוא צורך, ולכן ההמלצה לבעלי סוג דם O (שהכי נפוץ בעולם) להגדיל את כמות החלבונים בתפריט, עלולה לפגוע בבריאותם.

בואו נתייחס לנקודה הבאה: מה הוגה השיטה אומר פה בעצם? 

הוא אומר שיש לנו נטיות גנטיות והן אלה שמשפיעות על מה שאנחנו צריכים לאכול, כי לגורמים הגנטיים שלנו יש השפעה על הסיכון שלנו לפתח מחלות מסוימות. אז זה נכון שגורמים גנטיים משפיעים על הסיכון  או הנטייה שלנו ללקות במחלות מסוימות, אבל מדובר בגורמים הטרוגניים, כלומר, יש גנים רבים שמשפיעים עלינו ולא סוג הדם הוא זה שיקבע את הסיכון ללקות במחלה מסוימת.

אבל גם אם יוצאים מנקודת הנחה שלגנים תפקיד בסיכון להתפתחות מחלות שונות, צריך לזכור שהחשיבה הזאת שהנטיות הגנטיות קובעות מה יעלה בגורלנו זאת חשיבה מיושנת שעבר עליה הכלח מזמן.

היום כבר ידוע בעולם הרפואה מושג שנקרא אפיגנטיקה: שזה כיצד מה שאנחנו עושים בחיי היומיום ואורח החיים שאנחנו מנהלים- משפיע על אם ואיך הנטיות הגנטיות המולדות שלנו יבואו לידי ביטוי.

כלומר, יכול להיות שאדם נולד עם נטייה מוגברת למחלות לב, סרטן או סוכרת, אך אין זה אומר שנגזר עליו גורלו. לא בהכרח שהנטיות האלה יתממשו אם הוא ינהג בצורת חיים מסוימת.

להשפעות סביבתיות כמו: תזונה נכונה, פעילות גופנית, משקל גוף, עישון, פעילות גופנית ועוד,  יש השפעה גדולה הרבה יותר מהנטיות הגנטיות שלנו על התפתחותן של מחלות, ובטח ובטח שלא סוג הדם הוא זה שיקבע זאת. כלומר הנטיות הגנטיות האלה הם לא גנים שעל פיהם יישק דבר כמו צבע עיניים או שיער. אלא הן רק אופציות. יכול להיות שהן יתבטאו אצל האדם או יכול להיות שהן לא יבואו לידי ביטוי- תלוי כיצד הוא יפעל.

הספר של ד'אדמו גרם להרבה גיחוך בקרב הקהילה המדעית, שכן בספר יש גיבובים של נתונים חסרי בסיס, שגויים מבחינה פיזיולוגית וללא כל גושפנקא מדעית.

דוגמה לאחת האמירות:

הוא טוען שבעלי סוג דם O נמצאים בסיכון לסבול מתת פעילות של בלוטת התריס משום שהם לא מייצרים מספיק יוד. עכשיו זה נכון שיוד חשוב מאוד לתפקוד תקין של בלוטת התריס, אבל הגוף בכלל לא מייצר יוד. הגוף לא מייצר שום מינרלים ולכן אנחנו צריכים להשיג אותם מהמזון בלבד. המחקר היחיד שעסק בקשר בין סוג דם O לבין הקשר של בלוטת התריס דווקא הציג טענה הפוכה מזו של ד'אדמו, ושם נמצא פעילות יתר ולא תת פעילות.

באחד המחקרים שהחליטו לבדוק את הנושא

לא נמצאה תמיכה לדיאטה לפי סוג דם.

בקיצור קשה מאוד להתייחס ברצינות לאוסף השטויות הכתובות שם, וההמלצות שלו פשוט לא מבוססות על הוכחות מדעיות מוצקות וגם חוטאות רבות לנושאים בסיסיים בפיזיולוגיה של הגוף.

זה קצת הזוי איך ספר מופרך ללא כל בסיס מדעי הפך לפופולרי. למרבה השמחה, הוא דעך מאוד בשנים האחרונות, אך לפעמים חוזר וצץ אחרי שאנשים מחפשים מזור לבעיותיהם ונתקלים בדיאטות שונות, גימיקים ואופנות חולפות מהסיבה שהם הולכים לאיבוד אחר שפע המידע והגישות השונות.

תשאלו לסיכום,

אז איך אפשר להסביר את זה שעדיין יש הצלחות (אולי מעטות, אבל עדיין), של אנשים שאכלו לפי התזונה הזאת ושיפרו את בריאותם?

אז א': ניקח את הדוגמה שנתנו למעלה על ההמלצה שלו לבעלי סוג דם O להימנע ממוצרי חלב. מכיוון שלרוב האוכלוסיה יש סוג דם O קיימת הסתברות סטטיסטית לכך שאם קבוצת האנשים הזאת יגבילו את צריכת מוצרי החלב, חלקם יפיק תועלת מהשינוי, אולם אין הדבר מצביע על כך שיש יחס של סיבה/ תוצאה בין סוג דם O לבין הצורך בהגבלת מוצרי חלב. זוהי פשוט השתקפות של אלמנטים אקראיים:

אם מספר מספיק של אנשים יאמץ דיאטה מסוימת, חלקם צפוי ליהנות מתוצאות חיוביות. זה יכול להסביר את ההטבות כביכול שאנשים חווים כשהם מורידים למשל את החיטה והחלב מהדיאטה.

והתשובה השניה היא שלכל דיאטה/ גישה/ שיטה/ גורו תמצאו חסידים וגם הצלחות גם אם הגישות סותרות אחת את השניה. הייתה פעם את השטות של דיאטת לחם או דיאטת כרוב או דיאטה שבעצם אוכלים משהו אחד בלבד ומרזים.

האם אנשים רזו? רזו.

האם זה בריא? לא.

האם זה משהו שחכם להמשיך איתו לאורך זמן? חס וחלילה.

האם הם אומנם רזו אבל גם פגעו בגוף שלהם ביישום דיאטות הבזק האלה? אין ספק. דיאטות חסרות סיבים, ערכים תזונתיים, ויטמינים, מינרלים, נוטריאנטים, נוגדי חמצון הן דיאטות מסוכנות ומזיקות. שום דיאטה לא מאוזנת לא תהיה בריאה.

נ.ב

אם אתם מחפשים מזור אמיתי לבעיות בריאות שאתם סובלים מהן,

אך רוצים משהו קצת יותר מדעי ורציני,

תשאירו פרטים בקישור הזה וניקח את זה משם.